פסק-דין בתיק עת"מ 1767-08

עתירה מנהלית, המכוונת נגד החלטות המשיב 1,  שר הפנים לפיה נדחתה הבקשה למתן אישור שהיית קבע לשניים מילדי העותרים  - קרדיי דניאל וקרדיי נתנאל (להלן: דניאל, ו- נתנאל). העותרים מבקשים כי בית המשפט יורה למשרד הפנים ליתן לדניאל ונתנאל אישור שהייה בישראל.

התיק נדון תחילה אצל כב' השופטת ברוש ולאחר יציאתה לגמלאות הועבר אלי.

רקע עובדתי:

1.      העותרים הינם זוג נשוי תושבי ישראל ואזרחי רומניה, אשר נישאו ברומניה בשנת 1988, והגיעו לישראל בשלהי 1992.  העותר עובד קבוע "במוסדות רינו יואל" בבני ברק (נספח טו לעתירה), והעותרת הנה עקרת בית ועוסקת בטיפול וגידול הילדים.

2.      לעותרים 4 ילדים כמפורט להלן:

א.       דניאל, נולד ברומניה ביום 22.5.1992 ( תעודה הלידה - נספח ב' לעתירה), טרם הגעת העותרים לישראל.  הוא חי ברומניה בנפרד מהוריו עד שמלאו לו חמש עשרה שנה, וביום 22.4.2007 הגיע לישראל . כיום הוא לומד בכיתה ט'.

ב.       אודליה, נולדה בישראל ביום 16.6.2000 (תעודת הלידה -  נספח ג' לעתירה),  מיום היוולדה היא גרה בישראל, וכיום תלמידת כיתה ב'. היא מחזיקה בתעודת זהות ישראלית החל מה-2.6.2007.

ג.        נתנאל, נולד בישראל ביום 21.6.2002 ( תעודת הלידה - נספח ד' לעתירה). ביום 14.9.2003, בהיותו בן שנה ושלושה חודשים יצא מישראל ושב אליה ביום 22.4.2007 בהיותו בן ארבע ועשרה חודשים (במשך שלוש שנים ושבעה חודשים חי ברומניה בעוד הוריו מתגוררים בישראל). כיום תלמיד בגן ( נספח יד' לעתירה).

ד.       אביעד, נולד בישראל ביום 4.7.2007 (תעודת הלידה - נספח ה' לעתירה), ומאז מתגורר בה.

3.      ביום  27.8.2006 הגישו העותרים בקשה למתן מעמד לילדי זרים עבור ביתם אודליה. הבקשה נתקבלה מכח החלטת ממשלה 156 מיום 18.6.2006, אשר מטרתה להסדיר מעמד של ילדי עובדים זרים. לאודליה ולעותרים ניתן אישור לשהיית קבע בישראל. ביום הגשת הבקשה היו בניהם של העותרים דניאל ונתנאל ברומניה שם חיו.

4.      ביום 22.3.2007 יצאו העותרים ובתם אודליה את ישראל לביקור ברומניה. לטענתם, פנו לשגרירות הישראלית בבוקרשט וביקשו אישור לשהיית קבע בארץ לכל המשפחה, כדי לאחדה.  בערעור שהגישו למשרד הפנים ציינו ביחס לפנייתם לשגרירות ברומניה כי  "שאלו אותנו שם מה המטרה שלנו אמרנו בכנות שאנחנו רוצים שהם יחיו איתנו יחדיו בישראל...איננו רוצים להפריד יותר את האחים".

5.      לטענתם, קיבלו במקום טופס להגשת בקשה והגישו את הבקשה, אך אין בידם העתק. כעבור חודש חזרו, יחד עם ילדיהם דניאל ונתנאל, שנכנסו לישראל באשרה מסוג "ביקור".

6.      כעבור חודש, באפריל 2007 פנו העותרים בבקשה למתן מעמד לדניאל ונתנאל אך זו נדחתה.

7.      ביום 27.6.2007 הוגש ערעור בכתב על החלטה זו ( נספח ו' לעתירה), בו נטען כי אין להרחיק את ילדיהם מישראל בשל טעמים הומניטאריים, שבמרכזם רצון המשפחה להישאר מאוחדת. וכך נכתב:

" אני האמא בהריון בחודש השביעי...אין לי אפשרות ללכת ללדת ברומניה כי אין לי שם קופת חולים ולא ביטוחים...אנחנו רוצים שהמשפחה שלנו תיהיה יחד לתמיד... חיינו שנים בנפרד וזה הדבר הרע שיכול להיות למשפחה "

8.      ביום 5.6.2007 נדחה הערעור ע"י משרד הפנים.  במכתב שנשלח לעותרים נכתב כי דניאל ונתנאל נכנסו לישראל על תקן של "מבקרים" בלבד ( נספח ז' לעתירה):

"בקשתך נידונה במשרדנו בירושלים והוחלט לדחותה, ילדיך הוזמנו לביקור בלבד. עליהם לצאת  מן הארץ".

9.      לאור דחיית הערעור, פנו העותרים ביום 8.10.2007 באמצעות בא כוחם לשר הפנים, וביקשו שיעשה שימוש בסמכותו, ויחליף את רישיונות הישיבה מסוג "ביקור" לישיבה מסוג "קבע".  במכתב נתבקש השר להפעיל את שיקול דעתו לאור הקושי ההומניטארי שניצבת מולו המשפחה, כמצוין ( נספח ח' לעתירה):

"מחד, הם רוצים להמשיך ולעבוד בישראל כתושבים תורמים וחיוביים ומצד שני הם לא מסוגלים להשלים עם המצב שהמשפחה תיקרע והילדים יהיו ברומניה תלויים בחסדי זרים. מכל האמור, עולה כי מדובר בבעיה אנושית מן המעלה הראשונה ולכן מתבקש כב' השר להפעיל את שיקול דעתו וסמכותו ולהורות על שינוי רישיון הישיבה של כל ילדי משפחת קירדיי לרשיון ישיבה מסוג "קבע"".